Doubts | ספקות

“שכבתי עם אמונה, וכשהתעוררתי גיליתי גופה בזרועותי; שתיתי ורקדתי כל הליל עם ספק, וגיליתי שהינה בתולה עם שחר.”

       – אליסטר קראולי

הימים האחרונים היו טובים מאוד, ונראה שהמגמה נשמרת. שקלתי לכתוב רשומה בנושא אחר, אך החלטתי בסוף להתמיד עם הנושא שבחרתי מראש. בכיף.

מאז שפתחתי את הבלוג יצא לי לקרוא קצת בכמה בלוגים אחרים. נהניתי מאוד, וחשתי שקל לי להזדהות איתם – תחושה נעימה. מה שעוד ראיתי הוא שהרבה מאתנו מתמודדים עם בעיות דומות, וכשחשבתי על הסיבה לכך, נזכרתי במשפט הבא: “ספק הוא דבר שקל להחדיר, אך קשה מאוד לשרש”. קצת מזכיר מיקוש פזיר (ולא, זה לא קשור לשירות הצבאי שלי :)).

הרבה פעמים אני חש שהספק מקשה עלי להנות. אני מסוגל לקבל החלטות (מעולות לטעמי) גם בקיומם של ספקות גדולים, אך אז הרבה מהמשאבים שהיו אמורים ליהנות מחופשה נעימה מתעסקים בטיפול בכל מקרי הקצה שיכולים לקרות אם הספקות יהפכו למציאות. כן, לכולם יש ספקות; למרות זאת, נראה לי שאצלי הספקות מקבלים משקל גדול במיוחד, וצורת הטיפול בהם מחריפה את הבעיה. 

עבור כל אפשרות שאנו שוקלים קיימים שלושה גורמים: יוצרים, תומכים ומעכבים.
הגורם היוצר הוא זה המעלה את האפשרות למודע (המגיש). הגורמים התומכים הם אלו המעודדים לנצל את האפשרות, בעוד המעכבים גורסים שהרווח באפשרות הנתונה לא שווה את ההשקעה והסיכון.
אני חש שהקושי הגדול שלי הוא היכולת לעבד את הכמות העצומה של הגורמים המעורבים; קל לי מאוד לראות בכל סיטואציה המון אפשרויות סיום שונות, ולתת תרחיש הגיוני (גם אם לא סביר) שיוביל לכל סיום כזה. במילים אחרות, כאשר אני מדבר עם מישהי בפעם הראשונה למשל, אני רואה אפשרויות שנעות על כל הטווח בין חתונה לבין זה שארצח אותה. לכל אחת מהאפשרויות האלו אני מסוגל לבנות סיפור שיהפוך את ההאפשרות להגיונית (שוב – לא בהכרח לסבירה). לדעתי, אני מבין די טוב את הסבירות של כל אחת מהאפשרויות – כולן אפשריות אך כשמגיע הזמן לקבל החלטה, או אפילו סתם לחשוב על העתיד, הניתוחים שלי די מדויקים, כלומר בסה”כ – למרות שאני שוקל את האפשרויות הלא סבירות, אני מודע ומבין שהן לא סבירות.

אז איפה בעצם הבעיה? כמות האפשרויות והמידע היא כה גדולה, שהחיים שלי מלאים בספקות. מבחינת “תפקוד” (וכבר כתבתי על זה בנושא אחר), התפקוד החיצוני מעולה – ההחלטות שאני מקבל מעולות ובד”כ מביאות לתוצאות הטובות ביותר שהיו אפשריות עבור הנושא הספציפי. מבחינת הנאה – האנרגיה שמושקעת גם בהחלטה וגם בניטור שלה אח”כ היא ענקית. כל מחשבה עוברת עוד ועוד איטרציות, מתמקדת, משנה צורה, מחלחלת לכל רגע פנוי. זה מביא לתוצאות חיצוניות טובות – המחשבות מעובדות ברמה גבוהה. זה אומר שאם חבר צריך עזרה, אם יש בעיה כלשהי במשפחה או בעבודה, או אפילו כשרע לי – הפתרון שאמצא יהיה מעולה ומשויף. זה גם אומר שכשהמצב טוב – כל אותה אנרגיה הולכת לבדיקת כל האפשרויות השליליות, וזה לא בהכרח מקל.

כאן נכנס הספק לעניין: כאשר אפשרות כלשהי נראית לנו לא אפשרית (ולרוב האנשים אין את היכולת לראות יותר מדי לעומק), אנחנו מתעלמים ממנה. אבל מה לעשות כשגם אפשרויות מאוד מסוכנות נראות רלוונטיות? פתאום צריך להסתכל על התוחלת בתור מדד לקבלת החלטות; מעבר לכך, גם אחרי שמקבלים את ההחלטה, כדאי לעשות את מה שניתן בכדי למזער את הסיכוי לאפשרויות מסוכנות מדי. הספק הקל שבקלים מפעיל מיד את כל מנגנוני הניתוח והבקרה, וזה יכול מאוד להקשות. מישהו דיבר על איבוד שליטה? 🙂

אז זהו – התחלתי את הרשומה עם כוונה להיות ברור יותר ולדבר על זה שנראה לי שחלק גדול מהקושי המשותף לי ולחלק מכם הוא העובדה שאנו מטילים ספק בכ”כ הרבה אפשרויות – כל אפשרות מלווה בהרים של ספקות (האם אני מקבל החלטה שטובה לטווח ארוך? האם אני שלם עם עצמי? האם אני משקף את סולם הערכים שאני מעוניין לשקף?). מהבלוגים של חלק מכם קיבלתי את הרושם שגם אתם שותפים לזה. אבל בינינו, גם אם לא – זה אני.

דבר אחרון: אני חושב שמי שמכיר אותי דווקא יודע שאני אדם אופטימי מאוד וחייכן (אפילו בזמנים מורכבים במיוחד). עדיין – הכתיבה תמיד מוציאה את התהיות הקשות יותר.

אז זהו, רשומה יותר מעורפלת ופחות מלוטשת אבל מקווה שעדיין תהנו לקרוא אותה. כרגיל – אשמח לתגובות וחוות דעת. איך הדברים עובדים אצלכם? כמה מזה קשור באופי שלנו בניגוד לאחרים וכמה מזה הוא הטבע האנושי?

הרבה בריאות ואושר לכולנו,

יאיר 🙂

נ.ב. מעניין האם כדאי להמשיך לתרגם לאנגלית. אולי בהמשך.

Tags: ,

4 Responses to “Doubts | ספקות”

  1. בתהליך שלו ל”אני חושב, משמע אני קיים”, דקארט טען (אם לא ישירות אז לפחות בגרירה לוגית) “אני מטיל ספק, משמע אני קיים”.
    ברכותיי, אתה קיים. לא שלא ידעת את זה לפני האישור הזה.
    ספק בעיני הוא כמו פחד, הוא קיים בכולנו, ובשני המקרים יטב לנו אם נודה באמת.
    רק על עצמי לספר ידעתי, אז נשאיר את זה מצומצם אליי, אפילו שכנראה ניתן להכליל את הטענה הבאה.
    אני חושבת שכל עניין ה”מקרה הכי גרוע” למול ההסתברות שהוא קורה הוא שאלה של עלות.
    אם יש הסתברות מאוד מאוד קלושה שמשהו שאני אעשה ישמיד את כל הגלקסיה, זה סיכון שלא לוקחים.
    אם יש הסתברות קלושה שהמצנח שלי לא יפתח בצניחה, זה סיכון שאפשר לקחת. כלומר, אני יכולה להחליט לקחת אותו, אם אני מוכנה לשאת בתוצאות.
    לכל אחד יש את השיקולים שלו, ואני חושבת שעם השנים אנחנו הופכים להיות מהירים יותר בחישובים הקטנים האלה. תחילה פוסלים את כל הדברים שהם סיכון שאסור לקחת.
    אחר כך דנים בינינו לבין עצמנו במה שנשאר.
    אם זה משתק אותך, אתה מתייחס ליותר מדי אפשרויות. אני יודעת איך זה מרגיש, אם כי מכיוון אחר לגמרי (ואני אשמח לספר לך בהזדמנות).

    אומרים ששחקני שח מקצועיים עוברים רק על שלוש אפשרויות, ולרוב תחושת הבטן שלהם נכונה מלכתחילה. נסה לפתח משהו כזה בהליכי קבלת ההחלטות שלך 🙂
    אני מבטיחה לך שעבור שחקן שח מקצועי, כל מהלך הוא הרה גורל יותר מכל בחירה שאי פעם נאלצת לעשות 😛

  2. Yair says:

    נראה לי שדילגת על כמה קטעים קטנים (לא שאני רוצה להפחיד את המגיבה הכמעט יחידה כאן :)).
    בקשר לעלות – צריך להסתכל כאן על תוחלת, כלומר סבירות התוצאה כפול התמורה/נזק ממנה. אצלי אין סיכונים שאסור לקחת.
    בקשר לשיתוק – ההחלטות שלי מעולות (לטעמי :)) ואני לא צריך לחשוב הרבה כדי להגיע אליהן במקרים רגילים. הבעיה היא שאחרי ההחלטה אני ממשיך להפוך את האפשרויות עוד ועוד בראש, ולא מספיק ליהנות מהתוצאות המוצלחות שלה. האינטואיציה מעולה והביצוע מיידי – זה הספקות שאחריה שממשיכים לאמץ את המערכת.

    בהצלחה לנו, ולשחקני השח בעלי ההחלטות הרות הגורל…
    מצפה לעדכון צדדי בנושא הכיוון האחר. 🙂

  3. לא, לא דילגתי, פשוט לא מצאתי צורך להתייחס.
    ואני לא מסכימה איתך בענייני התוחלת – יש סיכונים שאני לא אקח, לא חשוב כמה ההסתברות שלהם קלושה. כלומר, אם אתה רוצה להתסכל על התוחלת – שיבושם לך. אני לא חושבת שהתוחלת היא בעלת משמעות. לא במקרה הזה, ולא ברבים אחרים. חשוב לזכור שתוחלת היא קודם כל מאפיין של מספרים גדולים (כלומר, מספר רב של דגימות מתוך המרחב) , היא גם לא בהכרח ניתנת להשגה וגם מוטה בצורה מאוד חזקה ע”י נקודות הקיצון. ובזאת אני אשמח לסיים את הדיון ההיפר-חנוני בתוחלת, הסתברות, ותורת המשחקים.

    וכן, שמתי לב שאתה מאוד מרוצה מההחלטות שלך, אתה לא צריך להדגיש את זה (שוב ושוב ושוב ושוב) – לא דנתי באיכות ההחלטות, אלא בטענה שלך שאתה חופר באפשרויות.

    ובענין הספקות שאחרי – למי אין אותם? אבל לאחר מעשה, כבר אי אפשר לשנות כלום, אז אפשר ורצוי להניח להן. תתאמן.

  4. Yair says:

    טוב, אני רק אומר שנראה לי שאולי לא הבנת שאני מרוצה מההחלטות שלי – אז אני מדגיש זאת שוב.

    שבת שלום 🙂

Leave a Reply