“חיים שמחים מורכבים לא מחוסר בקשיים, אלא מאדונות עליהם.”
– הלן קלר, “הדרך הפשוטה ביותר להיות שמח”
באמת. הסיפור הכללי: יצאתי עם מישהי לפני כמה שנים, לפני שהתגייסה. אחות של חברים טובים מאוד, מה שגרם לכמה חיכוכים. דווקא חשבתי שהולך טוב – הרגשתי שיש כאן קשר שמתקדם יפה מאוד. אחרי חודש היא הגיעה אלי עם מכתב שבו כתוב שאנו לא יכולים להישאר בקשר (בלי עוד פרטים כרגע).
מאז, קרו הרבה דברים. יצאתי עם כמה בחורות, והייתי בקשר של שלוש שנים. תוך כדי נשארנו בקשר טוב (היא גרה ממש לידי) – דיברנו הרבה, שפכתי את הלב בפניה ברגעים הקשים, וגם היא בפני. היא החברה הכי טובה שלי – זו שדואגת לי כשאני עצוב או קשה לי, זו שמשתדלת לוודא שהדברים משתפרים, וזו שמסוגלת לקבל את רוב התכונות הקשות שלי.
במשך כל השנים שעברו, היה בינינו מתח, אך מעולם לא חשתי שאני רוצה במיוחד לחזור לקשר. הייתי עסוק בקשרים אחרים והתאמצתי לגרום להם להצליח; בינתיים, היא רצתה לחזור להיות ביחד אבל לא אמרה כמעט מילה.
לפני תקופה קצרה, כשנפרדתי מהחברה האחרונה שלי, דיברתי איתה ואמרתי לה שאני לא חש שמתאים לי כרגע להיכנס לקשר – לא הייתי בטוח שאי פעם ארצה שוב קשר, ולא הייתי בטוח מה אני רוצה. התהליך הזה גרם כנראה לשרשרת מחשבות שהובילה לזה שככל הנראה היא התגברה על רוב הנעילה שהיתה לה עלי במשך השנים. תוך כדי (כל הסיפור הוא מהחודש וחצי האחרונים), התחלתי להרגיש שוב כמה היא חשובה לי, וכמה אני רוצה להיות איתה. היא בדיוק התחילה לצאת עם בחור אחר, ולמרות שסיפרתי לה על מה שאני מרגיש השתדלתי לא להפריע יותר מדי. הם נפרדו אחרי שבועיים בערך, ולאט לאט חזרנו שוב לקשר יותר קרוב. בתקופה שהיא התחילה להיות עם הבחור החדש, הרגשתי תסכול עצום, על סף דכאון. אמנם אני עדיין בלתי מנוצח ( :)), אבל לא היה קל. אפרופו ניתוק רגשי – אין ספק שהוא עזר לי לא להשתגע.
מאז הפרידה ביניהם, הקשר בינינו שוב הלך והתחמם. אני שם לב איך הקשר הפך בשבילי להרבה יותר מקשר פיזי עם חברה טובה, אלא לקשר שאני רוצה להיות בו; קשר שאני רוצה (ולא רק מוכן) להתאמץ בכדי לגרום לו לקרות; בחורה כ”כ מדהימה שאני חושב על איך לגרום לה לרצות להיות איתי (ולא בעזרת מניפולציות :)). השבועיים האחרונים הם ממש גן-עדן; לה יש ספקות בקשר לקשר, אבל נראה היה שהם מתפוגגים לאט לאט.
היום אספתי אותה באוטו (היא חזרה מהמרכז, והיתה לנו נסיעה של כשעה פלוס ביחד). היא אמרה שאחרי שדיברה עם כמה חברות היא מרגישה יותר ויותר שזה לא זה, ושהיא לא מאמינה שהקשר יצליח. דיברנו הרבה, אבל בעיקר אמרתי לה שאם היא מרגישה שאין לה רצון להיות איתי, אני מקבל את זה, ושאם היא מרגישה שבחלק מהזמן יש לה רצון – שאני מקווה שננסה; שפחדים וחששות תמיד יהיו עם כל אחד, ובגלל ההיכרות העמוקה שלנו אנחנו פשוט מודעים להרבה בעיות כבר מההתחלה. היא אמרה שהיא יודעת שפחדים תמיד יהיו וזו לא סיבה לקבל החלטה להפסיק, אבל לא אמרה שהיא פשוט לא רוצה להיות ביחד. היא כן אמרה שאם לא הייתה קוראת בדרך את המייל ששלחתי לה היום (ולא חשבתי שתקרא אותו לפני הנסיעה) היתה כבר אומרת לי שהיא רוצה להפסיק עם זה.
אני יוצא מהשיחה איתה בתחושה שמצד אחד היא בחורה מדהימה ואני כ”כ רוצה להיות איתה, ומצד שני, אני כמעט מרגיש שהיא כבר יודעת שהיא לא מרגישה דבר כלפי (חוץ מחברות עמוקה) ואולי קשה לה להשלים עם זה. אני מקווה שזה לא המצב, אבל לא ממש יודע. אני תוהה מה יקרה לקשר בינינו אם שוב תתבצע הפסקה יזומה, כמו לפני כמה שנים. גם הפעם נצטרך לחכות 4 שנים בכדי לבלות כמה שבועות יחד? 🙂
טוב, עד כאן עם התיאור. ברשומה הקודמת אמרתי שאני אופטימי ומשוחרר הרבה יותר; שהעולם טוב אלי. כרגע קצת קשה להרגיש את זה, אבל הנה ניסיון:
מתוקה – כמו שכתבתי לך כבר ברשומה הקודמת: יש לי ביטחון שנדע להפוך כל מצב, גם מצב כמו זה שיש עכשיו, למשהו נפלא בשביל שנינו. מקווה שתבואי איתי בדרך הזו. 🙂
בקשר אלי, אני לא מתכנן לחזור להיות על סף דכאון שוב. היכולת שלי להפוך מצבים מורכבים לנצחון מוחלט לא נעלמת, ולמרות שאני מקווה עדיין שזה לא המצב, אם לא תהיה ברירה – אמצא דרך להפוך גם את המצב הזה להזדמנות. קשיים אכן יש, ואני אדון להם; אני לא מוכן שוב להיפרד מהשמחה שלי. לקח לי זמן רב להשיג אותה בחזרה, ואני אנקוט בצעדים הדרושים בכדי לשמור עליה. העולם ואני נדע לפתור גם את זה.
ולך מתוקה – אל תקחי את המשפט הקודם בתור אישור לחתוך בקלות (אני יודע שלא תעשי זאת). מקווה שאני לא מקשה עליך יותר מדי כאן בבלוג (או שלפחות אני מקשה עליך לוותר). אני עדיין מקווה שתחליטי לנסות, ויודע שאם כן – לא תצטערי על זה.
בהצלחה לכולנו,
יאיר 🙂
“פסימיסט רואה את הקושי בכל הזדמנות; אופטימיסט רואה את ההזדמנות בכל קושי”.
– וינסטון צ’רצ’יל
]]>
Leave a Reply